שברים פתולוגיים הם שברים בעצמות שנגרמים לא מחבלה ישירה, אלא עקב פגיעה מוקדמת בעצם. הסיבה יכולה להיות גידול ממאיר, גידול שפיר, גרורה לעצם, או מחלות מטבוליות של העצם כמו Fibrous Dysplasia ו-Paget שבהן העצם נחלשת ורגישה לשברים. שברים פתולוגיים עלולים להתרחש בגפיים, באגן או בעמוד השדרה, ולגרום לכאב חמור, ירידה בתפקוד או סיכון לפגיעה נוספת בעצם.
מהות הטיפול בקיבוע שברים פתולוגיים
הטיפול בשברים פתולוגיים מתמקד בחיזוק העצם והקלה על הכאב, כדי לאפשר חזרה לפעילות ולתפקוד מיטבי. הקיבוע נעשה באמצעות פלטות, מסמרים או שתלים מיוחדים, ולעיתים בשילוב עם שחזור העצם או טיפולים נוספים לפי הצורך.
המטרה היא למנוע תזוזה נוספת של השבר, לשפר את התנועה והיציבות של האזור הפגוע ולשמר את תפקוד הגפה או העצם לאורך זמן.
תפקיד האורתופד האונקולוג
האורתופד האונקולוג מנהל את המקרה, מחליט על שיטת הקיבוע והטיפול המתאימה למטופל, ופועל בשיתוף פעולה עם צוות רב־תחומי הכולל אונקולוגים, רדיולוגים, רופאי קרינה ורופאי שיקום.
גישה זו מאפשרת טיפול מקיף – לא רק במצב המקומי של השבר, אלא כחלק מהתמודדות כוללת עם המחלה או הפגיעה בעצם, תוך שמירה על תפקוד ואיכות חיים.